במהלך שש שנתיים (1973-1967) כתבה של קלריס ליספקטור טור שבועי שהתפרסם מדי שבת ביתון רב התפוצה "ז'ורנלדו ברזיל" (Jernal do Brasil). אלברטו דינס (דינס) עורך של העיתון, שנמנה עם מעריציו, פרסם את הרשימות כפי שהגיע לשולחנו. הַן נְכַתְּבוּ בְּסַגְנוּן יְשִׁיר וְאֵישִׁי, שֶׁהִיא שׁוּנָה בְּתַכְלִית מַסְגְּנוּן שָׁאַלְיו הוֹרְגְלוֹ קוּרָאִיה בְּסְפָרִיָה. לְדַבְרִיָה, "לְכֵּתוֹן זֶה לֹא עַד כְּדֵי כָּךְ בְּלַתִּי אֶפְשִׁיר. זֶה קָלִיל, זֶה חִוִּית לִהֲיוֹת קָלִיל, וְאֶפִּילוֹ שְׁטַחִי. לִקְרוֹא עִיתוֹנִים אֵין לַחֲקוֹר וְלָא זֶן לַעֲמִיק (2.5.1970)"
ברשימות ספרה ליספקטור על עצמה, על משפחה, על שגרת יומה, על שמות הטבע ובעלי החיים שבחייה, על סוני מטפיזיויות ופילוסופיות ועל המוות היא נהנתה לתעתע בקוראיה, לא אחת באמצעות עמים, שאלות בלאה מענה, וסתירות שבבאמצעות שאפה לחשוף את האני האפל, המקנה בתוך כל אחד מאיתנו: "רק מתוך עונג לשמו, פשוט כדי להתנשא, אני מהלכת על הגבול הדק..." (26.4.1969)
ניטן לומר שליזפקטור פרצה את הדרך והעלתה "פוסטים" לעיתון - כפי שמקובל לעשות היום בברשתות החברתיות.
דברו איתנו בוואטסאפ